סיפר הרב יוסף אליהו שליט"א: בשנות השמונים, אבא הרב מרדכי אליהו זצ"ל שימש כדיין, עוד לפני שכיהן כרב הראשי.
היה יהודי מרוסיה שחזר בתשובה ונפגע בתאונת דרכים באופן קשה מאוד. לא היו לו ילדים, והיה חשש שאם הוא ימות אשתו תצטרך לקבל ייבום מאחיו שהיה ברוסיה, מנותק מתורה ומצוות, והיא עלולה להישאר עגונה. גם כי הייתה בעיה להגיע לרוסיה באותם ימים, וגם כי אחיו היה קומוניסט והיה חשש שהוא לא יסכים לעשות ייבום, כך שלא היה סיכוי גדול לקיים את המצווה.
לבעל היו שני חברים עולים מרוסיה, שגם הם חזרו בתשובה. היה זה ערב שבת והם באו לבית החולים מיד. הם לא ידעו מה לעשות, כי חששו שהבעל ימות והאישה תישאר עגונה ועל כן פנו לרבנים בבית וגן. הרבנים הללו השיבו שמי שיכול להשיב בסוגיה זו הוא רק הרב מרדכי אליהו זצ"ל או הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
הלכו שני הבחורים לרב אליהו, ושאלו אם אפשר שהבעל החולה יכתוב גט כדי שאשתו לא תצטרך ייבום. אמר להם הרב שלא כותבים גט בשבת, כי כתיבה זה דאורייתא. הגט ירד אפוא מהפרק. אמר להם הרב שיחכו למוצאי שבת. השיבו שאמנם האיש עדיין בהכרה אבל המצב שלו לא טוב והוא עלול למות בשבת והיא תצטרך ייבום.
שאל הרב: האם אימא של אשתו של האח גרה בארץ? ענו לו: כן, בקריית יובל בירושלים. בת כמה היא? בת 90. היא צלולה? כן. נשואה? לא, אלמנה. אמר מצוין, שישלח קידושין ויקדש את אמו של אשת האח. אמר לו אחד מהם: איך אפשר שלחולה הזה יהיו שתי נשים? אמר לו הרב: אל תשאל שאלות עכשיו, רוץ לבית החולים ובקש מהחולה שיעשה אותך שליח לקדש אותה.
ומה יועילו הקידושין הללו? שברגע שהחולה נשוי לאמא של אשת האח ברוסיה, הרי אשתו של החולה לא צריכה ממנו ייבום אם הוא ייפטר מהעולם. שהרי היא קרובת משפחה של אשתו, והאח לא יכול להיות נשוי לאישה ולאמא שלה, ולכן גם האישה השנייה פטורה מייבום, כמו שמובא במשנה הראשונה של מסכת יבמות.
אחד מהם רץ מהר לבית החולים שערי צדק, לקח מהר מהגוסס רשות לעשות קידושין, רץ לבית של האישה בקריית יובל ושכנע אותה להסכים להתקדש לחולה. היא הסכימה, ומה איכפת לה? והוא קידש אותה בתור שליח של החולה, וכעת היא הפכה להיות אשתו.
הרב ביקש שיראה באיזו שעה בדיוק הוא מקדש. הוא הסתכל על השעה, היו עדים, הכול היה כמו שצריך. כשחזר לבית החולים, הבעל כבר נפטר. התברר שהקידושין היו חצי שעה קודם לפטירתו, וממילא כעת היא הפכה להיות אלמנתו.
הבחור השני הלך לרב אלישיב והרב אמר שאין כתיבה בשבת וכו'. אמר שאין מה לעשות, צריך להמתין למוצאי שבת ולכתוב גט. אמר לו אותו אדם: היינו אצל הרב אליהו והוא אמר לנו ללכת לקדש את האמא של אשתו של האח.
אמר הרב אלישיב: מצוין, אז מה השאלה? רוץ מהר לעשות את זה.
אמר לו אותו אדם: מדוע אם כן הרב לא אמר לנו לעשות את זה מלכתחילה?
השיב לו הרב: כרגע אין זמן להסביר, רוץ מהר, ותבוא אלי במוצאי שבת ואז אסביר לך.
הבחור רץ לשערי צדק, וראה שהאדם כבר נפטר לבית עולמו. אותו בחור היה בצער עד ששמע כי חברו כבר ביצע את העצה של מרן הרב אליהו עוד לפני שנפטר הבעל.
במוצאי שבת התקיימה הלוויה, וביום ראשון הלכו לרב אלישיב ושאלו מדוע הוא לא פסק להם כמו הרב אליהו, ללכת לקדש את אותה אישה. השיב להם הרב אלישיב: כתוב "אלוהים ניצב בעדת אל". יש סיעתא דשמיא לדיין בשעה שהוא הולך לעשות דין.
תסבירו לי איזו סבירות יש שחמותו של האח עלתה לארץ, שהיא אלמנה, שהיא גרה בקריית יובל שזה קרוב לשערי צדק, ועוד שהיא תהיה צלולה בגיל 90. אין שום סבירות בעולם שזה יקרה. וגם לא היה עולה על דעתי לשאול את השאלה הזאת.
היה עולה על דעתי אולי לשאול אם יש לה אחות וכדומה. מדוע שאשאל על האמא שעלתה לארץ? אלא הרב אליהו חשב על זה כיוון שאצלו זה היה הלכה למעשה, אז הקב"ה הכניס לו את התשובה לפה. כשבאתם אלי זה כבר לא היה הלכה למעשה כי זה כבר בוצע.
על הסיפור הזה היה פולמוס גדול בעולם התורה. הרב מרצבך מישיבת "קול תורה" שאל את הרב אלישיב ואת הרב אליהו איך ייתכן לקדש בשבת, הרי דעת התוספות שלא מקדשים בשבת? אבל הרב אלישיב והרב אליהו עמדו על דעתם שלמרות דעת התוספות היה צריך לקדש בשבת כדי להציל את האישה מעגינות.
