הזדמן לי לעקוב אחר צילום שיעוריו של הרב זצ"ל, בשידור חי. באחת הפעמים היה זה שיעור שאותו נתן הרב בפני נשים על הלכות חג הפסח.
האולם היה מלא נשים שבאו להקשיב לשיעורו של הרב. הוא פירט לפרטי-פרטים את כל דיני הפסח אותם צריכה האישה לדעת, כמו ניקוי חריצים בכל מיני מכשירים או מתי צריך להשתמש באקונומיקה ובחומרים מחטאים. הרב פירט את כל ההלכות, מניקיון הרצפה ועד התקרה.
במהלך כל השיעור שמתי לב לפרט מאוד מעניין. שעה וחצי הרב ישב מול קהל גדול של נשים, אך אפילו לרגע הוא לא הרים את עיניו מהספר. עקבתי אחריו במשך כל השידור, ואמרתי לעצמי: כמה אפשר להישאר עם מבט בספר מבלי להרים את העיניים ולהביט בקהל? אך הרב שמר את עיניו. למרות שהמספר שלו במשקפיים לא היה מאפשר לו כמעט להבחין מי יושב מולו, הוא לא הרים את העיניים אף לא לרגע אחד.
(הרב אהרון שאלתיאל, עורך "קול צופייך")
