סיפר לי פעם הרב צבי פרבשטיין, הרב של קדומים, כי פעם הוא היה בירושלים וראה שיש שיעור של הרב מרדכי אליהו זצ"ל על הלכות חג השבועות, שמיועד לבעלי-בתים. נכנס ללמוד כיצד ללמד בעלי-בתים שיעור, שזהו לימוד בפני עצמו.
כבר בכניסתו לבית הכנסת שבו התקיים השיעור ראיתי שני בעלי-בתים מתווכחים ביניהם, האם יש לאכול בסעודת ליל שבועות מאכלי בשר או מאכלי חלב. הוויכוח ביניהם הפך להיות כבר עניין אישי שלווה בהרמת קול ואף בהטחת דברים זה כלפי זה.
הוויכוח הסוער נפסק בעת ששמעו את קול מכוניתו של הרב מתקרבת, והם חשבו בלבם לשאול את דעתו של הרב בנושא בעת שייכנס לשיעור. הרב נכנס והחל ללמד את השיעור, ובלי שום קשר למהלך השיעור שאל אחד מהם מה ראוי לאכול בסעודת ליל שבועות, בשר או חלב. חברו-יריבו נכנס לתוך דבריו ואמר את דברו, והיה ברור שיש כאן שני צדדים ניצים שרק מחמת הכבוד ממתנים את דבריהם.
הרב הקשיב בכל הרצינות לשאלתם ואמר שיש בזה מחלוקת. מצד אחד יש ערך לאכילת בשר, כי זה כבוד החג וצריך לכבד את החג ואין שמחה אלא בבשר ויין. ומצד שני יש ערך לאכילת מאכלי חלב, זכר לשתי הלחם וסיבות נוספות.
שני הצדדים לא ויתרו והיו מוכרחים כל אחד להוכיח את צדקתו. הם שאלו: מה הרב אוכל בליל שבועות?
היינו סקרנים לדעת איך הרב יפרק את המוקש שהונח לפתחו, והרב במאור פנים אמר: "מה שאשתי מבשלת – אני אוכל".
(הרב יוסף ארציאל, קדומים)
