חכם יעקב היה בקי ומבין גדול באתרוגים.
כשהיה רואה אתרוג ממרחק, יכול היה לומר עליו מייד אם מורכב הוא אם לאו.
יום אחד בא אליו יהודי מאמריקה, עשיר גדול, שקנה אתרוג באלף דולר בשוק ארבעת המינים בשכונת "מאה שערים". לצד מוכרי האתרוגים, ישבו רבנים לבדוק את כשרות האתרוגים והידורם. לאחר שהציג את אתרוגו לפני כל מורי הצדק שבירושלים והללו התפעלו מיופיו והדרו של האתרוג, אמרו לו: "כל עוד שחכם יעקב מוצפי לא ראה את האתרוג, אין מה להתפעל ממנו". הלך הוא וביקש מהחכם שאף הוא יבדוק לו את האתרוג. "אני טס חזרה לחוץ לארץ", אמר במבטא אמריקאי, "אנא, בדוק נא את האתרוג שלי". הרב, שכבר מרחוק ראה שאתרוג זה מורכב, לא ידע מה לעשות. קשה היה עליו מרן הראש"ל בבדיקת אתרוגים להכלימו ולצערו, הלא העשיר בתמימותו שילם על האתרוג הון רב. לאחר שהרהר רגע קט, אמר לו: "מצטער, אין לי זמן. לך לחכם מרדכי." במקביל, שלח את שמשו שיודיע על כך לרב מראש. השמש איטי היה ועד שהגיע לביתו של הרב, כבר קדמו העשיר ואתרוגו עמו. הביט הרב באתרוג תוך שהוא ממלמל: "יפה יפה, אין בו שום פגם. אבל… מורכב". עוד הרב מביט באתרוג, נכנס השמש, מתנשף ומזיע. לאחר שהסדיר מעט את נשימתו, לחש לרב בערבית, כדי שהיהודי האמריקאי לא יבין: "חכם יעקב ביקש למסור לכבודו שיזהר מחילול השם". המשיך הרב לבדוק את האתרוג והנה מצא בו נקב ישן בחוטמו, נקב היורד עד למטה.
אמר לו, ליהודי האמריקאי: "ראה, יש כאן נקב". העשיר נטל את אתרוגו וחזר לשוק, לסוללת הרבנים שבדקה את אתרוגו קודם לכן, לבקש את כספו בחזרה.
