בקיץ שבין שני האשפוזים של הרב, בעלי הרגיש מאוד לא טוב. הוא סבל מכאבים מטרידים בצוואר ובראש ומאוד חשש מכך. בתקופה ההיא ראינו ראיון עם הרבנית, שבו היא התבקשה לספר מופת על הרב. היא סיפרה על ילדה שקפצה בטעות לבריכה ונשבר עמוד השדרה שלה. כמובן, לא היו לה הרבה סיכויים לחזור לאיתנה, וניתנה הוראה מבית החולים להעביר אותה לבית לווינשטין.
המשפחה פנתה לרבנית, והיא כאבה כל כך והצטערה ופנתה לרב. הרב אמר לה שנשאר להם מעט מהשמן של נרות חנוכה, שמן שעשו בו מצווה כל כך גדולה, והוא הציע למרוח אותו על הילדה ואמר לה: עוד עשרים-וארבע שעות מרגע זה היא על הרגליים. כך עשו, והיא הבריאה לחלוטין והיום היא הולכת על רגליה. בעלי החליט שגם הוא רוצה ברכה מיוחדת כזאת!
הגענו לבית הרב זצ"ל. הרבנית קיבלה את פנינו במאור פנים, הקשיבה לסיפור, התעניינה בפרטי הפרטים מתוך דאגה והזדהות עמוקה, ואז אמרה: "הרב צריך לחזור מברית בעוד שעתיים". ישבנו בחדר המדרגות קרוב לשעתיים. אלה היו השעתיים המדהימות בחיי!
בכל רגע עלה מישהו, דפק בדלת, והרבנית פותחת במאור פנים, מקשיבה בסבלנות ומשיבה לכל אחד כפי עניינו: "אתה תלך ללשכה, אתה תחכה כאן, אתה תבוא מחר, אתה תעשה כפרות", וכן על זה הדרך. זה היה מדהים, בזה אחר זה, בכל רגע מישהו מגיע, "צרכי עמך מרובים הם", והרבנית, באהבה ובמסירות אין קץ, מקשיבה ו"מכוונת את התנועה".
לנו זה היה חשוב מאוד. אנחנו עוסקים בצרכי ציבור באשדוד, וכל מי שעוסק עם הציבור צריך לדעת לקבל את כולם באהבה, גם אם לפעמים זה קשה אחרי יום עמוס. השעתיים הללו היו בשבילנו לימוד חשוב והדרכה איך להמשיך לעסוק עם הציבור באהבת עולם.
לאחר שהרב הגיע, הרבנית יצאה אלינו וביקשה להקשיב שוב לעניין. היא נכנסה לחדרו של הרב ויצאה בחיוך רחב: "הרב אמר שאין לך שום דבר, אתה קצת בלחץ בגלל מה שעברת. אם אתה רוצה להיות שקט, לך תעשה בדיקה, אבל תדע שאין לך שום דבר, שמעת?! להתראות!".
כך היא שילחה אותנו לביתנו, כשהיא בעצמה שמחה בשמחתנו. זה היה מדהים. איך היא הצטערה אתנו לשמע פרטי הסיפור, ואיך היא שמחה שִמחה אמיתית למשמע תשובתו הנחרצת של הרב.
(ט"א, אשדוד)
