היה זה בתקופה שהרב זצ"ל היה מאושפז בבית החולים "שערי צדק" בירושלים. הייתי במשמרת אצל הרב, וחלק מהתפקיד שלי היה לנסות לגרום לרב לאכול כדי שיתחזק. יום אחד שאלתי את הרב מה הוא רוצה לאכול, והוא אמר: חמוצים. הייתה לי בתקופה ההיא חנות של חמוצים, התקשרתי לעובד שהיה לי בחנות והוא הזדרז לארגן בקופסאות מבחר מכל סוגי החמוצים שהיו בחנות והביאם לבית החולים. הרב הסתכל על המבחר הגדול, הצביע על זיתים שחורים מיובשים ושאל: איזה הכשר יש לזיתים הללו?
אמרנו לו: כל החנות היא בהכשר בד"ץ ידוע. גם הזיתים הללו. הרב לא ענה, אבל לא אכל מהזיתים השחורים המיובשים הללו.
כמובן שמייד אחר כך הלכנו לחנות כדי לבדוק את ההכשרים השונים, וראיתי שלכל מה שהבאנו לרב היה הכשר טוב, וגם לזיתים השחורים המיובשים היה הכשר טוב של בד"ץ ידוע. אבל בניגוד לכל שאר החמוצים, הזיתים השחורים היבשים היו ייבוא, וכל שאר החמוצים היה מגידוליה של ארץ-ישראל.
הגמרא אומרת שהקב"ה לא מכשיל צדיקים באכילת דבר איסור. "הַשְׁתָּא, וּמַה בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם, צַדִּיקִים עַצְמָם, לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!" (כתובות כח).
מי שהכיר את אהבתו של הרב אליהו לארץ-ישראל ולפרותיה – לא יתקשה להבין את "רוח הקודש" הזאת. כי כבר אמרו חז"ל: "אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים – בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ – בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ" (מכות י:).
(רענן כהן, עוזר הרב)
