סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק רביעי

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה

 להפתעתם של המקומיים, מייד בתום הדברים ניגש נשיא טורקיה אל הרב ולחץ בחום את ידיו - הכול לעיניהם המשתאות של ראשי הקהילה היהודית, שלא הבינו איך הנשיא לא כועס וזועם על כך שהרב העיז לומר דברי תורה בנוכחותו ועוד להטיף לו מוסר מוסווה. 

באחד השיעורים של הרב זצ"ל ל"קול צופייך" סיפר הרב על הביקור שהיה להם בטורקיה אחרי שנרצחו שם 21 יהודים בבית הכנסת. הרב הגיע לשם לכנס חיזוק, ובאותו אירוע נכחו רבהּ הראשי של טורקיה, נשיא טורקיה ושרים שונים מהממשלה.

לפני שהרב החל לדבר אמרו לו נציגי הקהילה כי צריך להיזהר שלא לומד דברי תורה במעמד הנשיא כשיש אנשים רבים כל כך במקום. זה הנוהג, והטורקים מקפידים עליו במיוחד. הנשיא עלול לצאת באמצע הדברים אם הרב יאמר דברי תורה. עוד הזהירו ואמרו לרב, כי ליד הנשיא יש מתורגמנים שמתרגמים כל מילה שהרב יאמר.

הרב סיפר בדרשתו שם כי לא ידע עד כמה העליבות של היהודים בגלות. תוך כדי דבריו הוא הזכיר את ההלכה של האוכל פרי האדמה אומר "בורא פרי האדמה", ומייד התחיל הרב הראשי של טורקיה לרמוז לרב אליהו עם הרגל מתחת לשולחן, להזכיר לו שאסור לומר בטורקיה דברי תורה במעמד הנשיא.

הגמרא אומרת שכאשר מרדכי הצדיק לא השתחווה להמן, שאל אותו המן למה הוא לא משתחווה לו כמו שהשתחווה יעקב אבינו לעשיו. אמר לו מרדכי: אני מצאצאי בנימין, שלא נולד באותה שעה ולא השתחווה לעשיו. כך היה גם הרב מרדכי אליהו. השם משפיע. מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה".

הרב התעלם מרמיזות הרב של טורקיה והמשיך לומר לקהל: כשאוכלים פירות שגדלים על עצים מברכים את הקב"ה ואומרים "בורא פרי העץ". ברכתם יותר חשובה ומשובחת. כאן הוא שיתף את הקהל ושאל אותם: אתם יודעים מה ההבדל, למה עץ יותר חשוב? המשיך הרב והסביר כי פירות האדמה נותנים פרי פעם אחת, ובשנה אחרת יש לשתול אותם מחדש. לעומתם פירות העץ מצמיחים פירות ופירות של פירות מנטיעה אחת, והכול מאותו שתיל ראשון ששתלו בפעם הראשונה.

לאחר שהבינו אמר להם הרב: האדם הוא עץ השדה ולא פרי האדמה. הוא מצמיח פירות ופירות של פירות, מוליד ומוליד עד עולם, הוא ובניו ובני בניו, בלי הגבלה, כמו עץ. כשנהרגים 21 יהודים, לא נקטעו חייהם של 21 יהודים בלבד. נקטעים חיים של בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, לכן הפגיעה היא הרבה יותר רחבה.

הקהל הבין. גם הנשיא הבין, המתורגמנים תירגמו לו מילה במילה. וכאן הרב המשיך ואמר, כי הריגת יהודים אינה פוגעת רק באותם 21 יהודים בלבד, היא פוגעת בממשל הטורקי כולו, שמגלה חולשה ואין לאל ידו לשלוט כדבעי על המוסלמים הקנאים, ולכן הוא עלול להיפגע בעצמו.

מילים כאלו חריפות מול נשיא המדינה הטורקית היו התרסה גדולה מדי. נשיא הקהילה היהודית, הרב של הקהילה, גבאי בתי הכנסת – כולם החווירו והרגישו שעוד מעט יתרחש שם פיצוץ. אבל הרב לא הפסיק והמשיך לומר: אם יהודים ייפגעו וירגישו חוסר ביטחון – כל המדינה תיכנס לסחרחורת של אנדרלמוסיה. אם היהודים ירגישו ביטחון – כל המדינה תהיה ביציבות שלטונית.

להפתעתם של המקומיים, מייד בתום הדברים ניגש נשיא טורקיה אל הרב ולחץ בחום את ידיו – הכול לעיניהם המשתאות של ראשי הקהילה היהודית, שלא הבינו איך הנשיא לא כועס וזועם על כך שהרב העיז לומר דברי תורה בנוכחותו ועוד להטיף לו מוסר מוסווה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 במהלך הבוקר הגעתי לבקר את אשתי היולדת בבית החולים, ובעודי נכנס למעלית אני רואה בתוכה את הרב זצ"ל עם הרבנית שתחיה. 
סיפר מוטי שמריה: רציתי לבנות קומה נוספת לביתי וידעתי שבנייה היא תהליך ארוך וממושך, הכוללת אישורים רבים והשגת רישיון. ביקשתי ברכה מהרב אליהו זצ"ל, ותשובתו הייתה: תעשה מהר ותצליח. לא הבנתי איך ליישם את הברכה...
 אנו מאמינים שהמשיח יבוא, לכן אנו מכינים את הבית לכבודו בתשעה באב והנה אתה אמרת לא לסייד, סימן שהמשיח לא יבוא ח"ו. 
 אמר לה הרב: "דעי לך שבחנות הזאת הירקות לא היו מעושרים! אל תקני שם יותר". 
 כשהגיע, מייד אמר לו הבבא - סאלי: "אחי, הבבא - חאקי, מכיר את כולם, לך אליו ויאמר לך מי הקברנים". 
איך מרן מגיב כשילד קטן בן שלשו שנים מטיח בו "לא בירכת אותי"! ומוסר השכל גדול שקיבלו הקהל באותו רגע...
 בעודנו עומדים שם, מפגינים, ראינו לפתע את הרב מרדכי אליהו זצ"ל מגיע לבית הרב עובדיה יוסף כדי לעודד אותו ולחזק את רוחו אל מול אלה שמנסים להורות לאנשי תורה מה מותר להם ומה אסור להם...
סיפר הרב אלחנן בן נון: ביישוב שילה היה מטע של נקטרינות צמוד לגדר של היישוב, אך מחוץ לגדר. השנה הייתה שנת תש"מ, שנת שמיטה. באישורו של הרב זצ"ל שתלנו את הנקטרינות לא על ידי גוי...
 בשעה של מסירות-נפש, בשעה שאדם נמצא עִם עם ישראל בפועל ממש - זה קורה. זה היה פלא אם רחל לא הייתה שם, לעזור לבנים שלה. 
האמת היא שחששתי מאוד שהם לא יסכימו לדברי הרב, אבל ידעתי שאני מוכרח לנסות. והנה, לא רק שהתבדיתי, אלא נכונה לי הפתעה גדולה. כשאמרתי לאם כי הרב אמר לקרוא לבת בשם אסתר, היא פרצה בבכי...
 מה הבעיה?" סיפרתי לו בקצרה רבה, והוא בירך אותי ואת אשתי, וברוך ה' ברכתו לא שבה ריקם. זו היתה הפעם האחרונה שבה ראינו את הרב. 
 חזרו ושאלו: אם כן, האם לחפש אותו בשבת או לא? הרב אמר: על-פי ההלכה צריך לחפש אותו - וכך תעשו.