יהונתן חזר בתשובה שלוש שנים בדיוק לפני שפגש את דבורה, שהגיעה מבית דתי. הוא היה רגיל לבוא לברכת הכוהנים עם חברו מהיחידה ברחבת הכותל ביום השני של חוה"מ סוכות. אח"כ היו באים לקבלת פני רבו ברחבת הרובע היהודי, שם הרב מרדכי אליהו זצ״ל היה נוהג לומר דבר תורה לקהל, ואז ניתן היה לעלות אליו ולקבל ברכה אישית.
אחרי שלוש שנים שבהן הוא התמיד בברכת כוהנים זו, זה כבר הפך למסורת והוא ביקש מהמפקד שלו במשטרה יום חופשה שיוכל להגיע לכותל, אלא שבערב קודם לכן התקשר מפקדו של יהונתן והודיע לו שיום החופשה בוטל היות שמתקיים אימון ירי.
יהונתן לא שוכח עד היום את שאמר בליבו: "אם הקב״ה רוצה שאספיק להגיע לברכת הכוהנים, אצליח למרות ביטול יום החופשה". ואכן, סביב השעה 08:00 הודיעו על ביטול אימון הירי בעקבות הנוכחים המעטים שהגיעו.
יהונתן לא חשב פעמיים. הוא נוסע לירושלים. הוא ידע שלא יספיק להגיע לברכת כוהנים, אבל יספיק להגיע לרחבת הרובע היהודי שם שמעו את שיעורו של הרב מרדכי אליהו זצ״ל. בשלב שבו היה אפשר לגשת לרב לקבלת ברכה, יהונתן ניגש אל הרב, וביקש ברכה להצלחה בלימודי המשפטים אותם החל באותה שנה, בריאות למשפחה, הצלחה במשלח ידו במשטרה וכד'.
הרב אחז בידו של יהונתן ושאל: "ומה עם זיווג"? יהונתן, שהיה רווק בן 25 באותה עת, לא חשב למהר בכיוון הזה, אבל אם הרב שאל, אז למה לא? והשיב: "כן, אפשר גם ברכה לזיווג", אך לא שיער בנפשו שזה יהיה בו ביום.
הרב הוסיף ברכה לזיווג ואף נתן חופן של שקדים והניח אותם בכפו של יהונתן. מירושלים נסע יהונתן לחברון, ובאוטובוס הצפוף הוא שמע שלוש בנות שמדברות על כך שהן צריכות לשוב לביתן במושב ליד עפולה מבית שאן.
יהונתן, שהשאיר את מכוניתו בבית שאן והתגורר באזור, הציע את עזרתו. בדרך הוא קשר שיחה עם אחת מהבנות, נתן לה להתכבד מהשקדים שקיבל מהרב אליהו ומאותו קשר זכה להקים משפחה עם דבורה. קשר שהחל ביום שבו קיבל ברכה ממרן הרב אליהו זצוק"ל.
