סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק ראשון

אין אתרוג פסול

 אם מישהו יקח את האתרוג הזה ויברך עליו - בשמים יכולים להחשיב לו את המצווה למצווה לפי אותו פוסק. אבל אם כאן בארץ אנחנו נגיד על האתרוג פסול, "לא בשמים היא", והמצווה לא תחשב לו כמצווה. 

כשהיינו בודקים אצלו אתרוגים, הרב זצ"ל לעולם לא היה אומר על אתרוג שהוא פסול. הוא היה אומר: תחפש לך אתרוג אחר, יש יותר טובים וכו'. היה קשה לו להוציא את המילה "פסול" מתוך פיו. אחרי שנים הבנתי שהוא כל כך אהב את המצוות עד כדי כך שלא היה יכול לומר "פסול". פעם שאלתי אותו על כך והוא נתן לי תשובה הלכתית. הוא אמר כי יש אתרוגים שלא טובים לברכה ליום הראשון אבל טובים לברכה ביום השני. איך אפשר לומר על אתרוג כזה "פסול"?

עוד אמר כי יש פוסקים שמכשירים אתרוגים כאלה גם ביום הראשון. אמנם לא פוסקים כמותם אבל יש פוסקים כאלה. אם מישהו יקח את האתרוג הזה ויברך עליו – בשמים יכולים להחשיב לו את המצווה למצווה לפי אותו פוסק. אבל אם כאן בארץ אנחנו נגיד על האתרוג פסול, "לא בשמים היא", והמצווה לא תחשב לו כמצווה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

ממש באותה השעה קיבלו על עצמם בני הזוג לפתוח כולל ליל שישי, עם מניין אברכים שיושבים מחצות לילה ועד תפילת שחרית, לומדים ומקבלים מלגה להוצאות השבת. לא עבר זמן רב, ובני הזוג זכו לישועה גדולה
 בדקתי, וכך עליך לעשות לחיים טובים ולשלום. עשיתי כדבריו, ובאמת לא היה לי כל נזק מהצום הזה. 
הצילומים של הילד עם הגידול היו אצלי ביד, והרמתי אותם בזהירות להראות לרב שיש לילד גידול סרטני...סיכם הרב ואמר לילד: אין לך כלום. לך!
 משנקש קלות על דלת הסוכה ונכנס היו הרב הזקן וחכ' כאנוש עסוקים בד"ת, משנכנס מו"ר עט"ר בשתיקה, נענה אליו הר' הזקן הרב עבודי בקימה קלה... 
 כשהלכנו ליטול ידיים לפני הסעודה הוא היה מכריז ש"רק הקטנים נוטלים אתי!", וכולנו היינו נרגשים ורצים ליטול ידיים עם סבא. 
 "תסתכל באותיות הקטנות", הורה לו הרב שכמובן צדק, "מה, אתם לא רואים?" התפלא הרב. שלוש פעמים ביום תרוץ הרבנית לביתה כדי להביא לרב את המאכלים העשויים על פי חומרותיו הקפדניות. 
 מיד הודיע להם הרב שצוואתו של הרב מוצפי זצ"ל הופקדה בידיו והוא מינה אותו להתעסק בכל ענייני הקבורה וכך היה. 
 הבעש"ט ואור החיים הקדוש ניסו להיפגש בארץ ישראל אך לצערינו לא הצליחו בכך. העובדה שהם לא הצליחו להיפגש בדור ההוא לא אומרת שממשיכיהם לא ייפגשו בדורות הבאים להביא גאולה לעולם. 
 לפתע הבזיק במוחו הענין, אכן הוא קנה את המטריה במשיכה, אך טרם שילם עליה, כלומר הוא מבהיר לעצמו איך יכולתי לשכוח מלשלם עליה... 
 הכנסתי את המלפפון לשקית ניילון קטנה, וכאשר פגשתי אותה שוב מסרתי לה את המלפפון הכבוש. וראה זה פלא, אך אכלה את המלפפון, אזרה האישה אומץ לחזור למשפחתה. 
 אנחנו יודעים שבשביל רוב ההורים טבעי ופשוט שהילד שלהם מדבר, הם לא רואים בזה איזה נס גדול שצריך להודות עליו. אבל אנחנו, שעברנו כמה שנים של צער ועוגמת נפש ותפילה גדולה, מבינים שזה לא מובן...
 על-פי המידע שהעביר לנו על המתרחש שם, מצאנו בחסדי שמים את הדרך להוציא משם את בתה של האישה שפנתה אלינו ולהשיב אותה אליה ואל האולפנה שבה התחנכה קודם לכן. כמו כן הצלחנו ברוך ה' להוציא...