באחד הימים הוזמנתי על-ידי הרב שמואל זעפרני לחנוכת ביתו החדש, שנערכה בנוכחות מרן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל. מטבע הדברים עלו בחנוכת בית זו נושאים הלכתיים שונים. אנחנו שואלים והרב עונה בנועם.
באותו מעמד ניסה מישהו להביך אותי בשאלה על מה שעשיתי כמה ימים קודם לכן. כביש חדש נבנה בדרך לעיר אפרת, וכשראיתי את הכביש החדש התרגשתי מאוד ובירכתי "שהחיינו".
אותו אדם שניסה להקניט אותי שאל את הרב בנוכחות כולם האם אפשר לברך "שהחיינו" על כביש חדש שנסלל בישראל, והאם הברכה היא ברכה לבטלה. הוא כמובן לא אמר שהשאלה נוגעת למישהו שנמצא שם בבית והתשובה עלולה להביך אותו. הרב אמר שהברכה לא לבטלה. חזר האיש ושאל: האם גם אני צריך לברך "שהחיינו" על כביש חדש? השיב לו הרב: לא. התעקש השואל ושאל: אם כן, זו ברכה לבטלה? ואולם הרב חזר ואמר בנועם: לא. השואל לא הבין וחזר על השאלה פעם אחר פעם, והרב השיב בנועם, פעם אחר פעם, את אותה התשובה.
באותה שעה למדנו שיעור חשוב ביותר על הלכות אהבת ישראל.
(הרב אלי מימון, אחראי על תחום עגונות בבתי הדין הרבניים)
