התמדתו של הרב זצ"ל הייתה כל ימי חייו. כל רגע פנוי היה משקיע בלימוד תורה, וכך היה חוזר וחוזר על הש"ס במחזורים כל הזמן. כשהיו שואלים אותו שאלה הוא היה אומר את מקומה בגמרא על אתר.
סיפר פעם הרב דוד לחיאני מצפת סיפור שבעיניו היה חידוש, אבל כל מי שהיה קבוע בבית הרב היה רואה אותו תדיר:
פעם אחת באתי לשאול איזו שאלה את הרב, והרבנית איפשרה לי להכנס לחדרו. נכנסתי, אמרתי שלום אך הרב היה שקוע בלימודו ולא שמע אותי. שוב ושוב אמרתי: "שלום כבוד הרב" אך הרגשתי כאילו הרב אינו נמצא בחדר, הוא היה שקוע מאוד בלימוד ולא הבחין בנוכחותי. במשך כשבע דקות עמדתי שם וחיכיתי להזדמנות מתאימה. כשהרב הפך דף בספר, ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי מיד "שלום הרב". הרב הרים את ראשו, עיניו האדומות העידו על הריכוז הרב שהיה נתון בו, וקיבל את פניי בשמחה האופיינית לו. ומיד ביקש שאביא לו ספר מסוים ללמוד בו.
