אמנו אושפזה במצב קשה בטיפול נמרץ בבית החולים "שערי צדק" אחרי אירוע מוחי. כמובן שכל הבנים שלה באו לסעוד אותה במיטתה, חלקם אף הגיעו מחו"ל. אחרי שבועיים בלי הכרה שאלנו את הרופאים מה הצפי שלהם לגבי סיכויי החלמתה. הרופאים אמרו לנו שהמצב הזה יכול להימשך ימים, חודשים ואפילו שנים.
באותו הזמן היה מאושפז בבית החולים גם הרב אליהו זצ"ל. פנינו אל בנו של הרב וביקשנו ברכה בעבור אימא. הבן הלך לרב ושאל אותנו בשמו: איזו ברכה אתם רוצים?
מה נבקש? שתחיה ותסבול? שתתעורר? לא ידענו, וביקשנו שהרב יתפלל לדבר הכי טוב בשבילה. לא מה שטוב לנו. מסתבר שהדבר הטוב בשבילה היה לסיים את תפקידה בעולם בלי סבל. מייד אחרי שביקשנו, התחיל מצבה להשתנות והיא עזבה את העולם בתוך עשרים-וארבע שעות.
כולם מצפים לסיפורים עם סוף טוב. וכנראה שזה היה טוב בשבילה. לא תמיד מה שטוב בעבורנו הוא גם טוב בעבורם. אנו רוצים להודות לרב אליהו שגם בהיותו בבית חולים במצב כל כך קשה התפלל בשביל אחרים. ורוצים כמובן להודות לשוכן במרומים, ששומע תפילות של בני-אדם, גם בדברים קשים כאלה. עניינים של חיים ומוות.
(דוד עזרא, ירושלים)
