סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק ראשון

תכינו את הפנסים

 כשהייתי ילד והיה מו"ר אבא לוקח אותי ואת אחי לסליחות, היה מכין אותנו לילה קודם לכן להכין פנסים וכדו', כדי שנתרגל למחשבה של הסליחות כבר לפני השינה. 

הנקיות של הרב זצ"ל הכ"מ הייתה גם בדברים הגדולים וגם בדברים הקטנים ביותר. כשהייתי ילד והיה מו"ר אבא לוקח אותי ואת אחי לסליחות, היה מכין אותנו לילה קודם לכן להכין פנסים וכדו', כדי שנתרגל למחשבה של הסליחות כבר לפני השינה. וכך בבוקר היינו קמים באשמורת הבוקר ביתר קלות. וכשהיינו קמים היה מעיר אותנו בלחש כדי שאמא לא תתעורר ולא יהיה גזל שינה חלילה ויצא שכרנו בהפסדנו.

וכך הייתה כל הדרך אל הסליחות בלחש גמור, לא לטרוק את הדלת של הבית שלא יתעוררו השכנים. ולא לדבר בקול בחדר המדרגות שלא להפריע את מנוחתם. וכך כל הדרך לבית הכנסת, הכל כדי להזהר מגזל שינה, שלא ניתן להשיבו.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 הכנסתי את המלפפון לשקית ניילון קטנה, וכאשר פגשתי אותה שוב מסרתי לה את המלפפון הכבוש. וראה זה פלא, אך אכלה את המלפפון, אזרה האישה אומץ לחזור למשפחתה. 
 כוונתו היתה לומר שהגעתי אך הרב צדקה שהתעורר לשמע הודעת השמש שאמר" בא "התעורר ונזדעק" פיין משיח? 
 באישור מיוחד של הרופא, הרב חזר כל יום באמבולנס מיוחד עם המכשירים, להדלקת נר חנוכה בביתו, למשך כשעה. 
 ברוך ה', הרב תקע באופן מעולה כמה תקיעות, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לתקיעה, ולאחר מכן הוא עשה את עצמו כאילו גם הוא לא מצליח לתקוע. 
 לתת לכולם את האפשרות לומר את דבריהם ואם מי שנראה שקרן הוא באמת שקרן, הוא בוודאי יחשוף את שקריו תוך כדי עדות, ועל פיה יבטלו את עדותו וטענותיו. 
 לאחר 3 שעות היה אמור הביקור להסתיים, אך סוכנת האפ.בי.איי קמה ואמרה נרגשת: 'אני נוצרייה פרוטסטנטית, למדנו רבות תנ"ך אך מעולם לא שמעתי דברים חכמים כאלה על התנ"ך. 
 רצינו לתת את האתרוג לרב שיברך עליו, אבל ידענו שהרב לא מקבל מתנות ובוודאי לא מתנות שקשורות למצוות. לכן הבאנו את האתרוג הזה להרה"ג צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל. 
 בג' שבט בשבוע ה-37 נולדה לנו תינוקת בריאה ושלמה. אשרי מי שראה פניו בחלום. 
 מיד נצנץ בראשו של הח"ח זכרונו של אותו אורח א"ל כלום נזדמן לך אורח שסעד על שולחני... ובכן להוי ידוע לכבודו שאחר שחקרתי את האורח על פרטי מסעיו נתברר לי שלא באה פת אל פיו...
 במקרים שבהם היה מדובר באנשים חשובים הוא היה שם את השפופרת של הטלפון על ברכיו כדי לא לנתק לאדם את הטלפון, אבל לא היה שומע את הדברים שלא ליפול באיסור תורה של "שמוע בין אחיכם". 
 כמובן לא הסתמכתי עליה כדי להפסיק את הטיפולים, אבל הרגשתי שחשוב לי לשמוע מהרב זצ"ל את דעתו. 
 וכיון שידע השר הנכבד שאינו נמנה על בני עדתם הפשיל ידיו לאחוריו והלך לו כלעומת שבא... ואף עליהם היה קורא אשרי משכיל אל דל.