בימים הסמוכים לסוכות היו מגיעים בני הישיבה ועוד המוני אנשים לשאול את מו"ר הרב זצ"ל על כשרות ארבעת המינים, ולעיתים היו אנשים מביאים ארגז שלם של אתרוגים עבור כל חבריהם או בני קהילתם, ובמשך שעות רבות בכל יום היה הרב רואה בסבלנות ובזריזות קרוב לאלף אתרוגים ועוד לולבים והדסים רבים.
רוב האתרוגים היו מגיעים באמצעות סוחרים שהיו באים לחצר 'מרכז הרב' כדי למכור לבני הישיבה ומקורביה, ואני, שעסקתי קצת בהלכות ארבעת המינים, ייעצתי לפעמים לחברים בבחירתם.
פעם חזר אחד החברים מבית הרב אליהו והראה לי אתרוג נאה שהרב פסל מפני שסבר שהפיטם שלו חסר. הייתי אז כבן 19 ותמהתי קצת על הפסק כי היה נראה לי שאתרוג זה הוא מן הסוג שפיטמתו נופלת מאליה אלא שבאתרוג זה חלק קטנטן מהפיטם שאמור היה ליפול עוד נשאר רפוי אבל אין זה צריך לעכב. חשבתי בליבי שאולי החבר לא הבין את פסק הרב ואולי הרב התבונן במהירות ולא שם לב שזהו פיטם שאמור ליפול.
למחרת לקחתי את האתרוג, צירפתי אותו לארגז שלקח חבר אחר וביקשתי שישאל עליו את הרב. לא סיפרתי לו שאתרוג זה כבר היה אצל הרב כי לא העליתי בדעתי כי לאחר שראה כל כך הרבה אתרוגים, הרב יזכור שכבר ראה את האתרוג הזה, ולכן חשבתי שישקול מחדש את תשובתו.
אולם החבר חזר ואמר שהוא חושש שהרב קצת הקפיד עליו כי הרב אמר לבנו שעמד לצידו: "צריך לחתוך את האתרוג הזה, הוא כבר היה פה וכבר אמרנו עליו שהוא פסול".
בפועל הרב לא תבע לחתוך את האתרוג רק רצה לעורר שלא יעשו זאת יותר.
(הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה)
