באחת הפעמים שבהן הגעתי לביתו של הרב עם בתי, כשעוד הייתה קטנה, ניגש הרב למטבח להכין לי קפה. כשחזר, מייד פנה שוב אל המטבח להביא גם לילדה משהו מתוק. הוא חזר משם עם בונבוניירה. "בבקשה", אמר הרב, תוך שהוא מגיש את הבונבוניירה לבתי שתבחר לה שוקולד. "אני לא אוהבת שוקולד", ענתה בתי הקטנה לרב. הודיתי לרב בכל זאת על שטרח.
כמה שנים אחר כך, הזדמן לי שוב להגיע עם אותה בת לביתו של הרב. הרב, שכהרגלו בקודש ביקש להציע לה משהו מתוק, עצר עצמו ואמר: "נזכרתי שאת בכלל לא אוהבת שוקולד…". התפעלתי מאוד עד כמה הרב היה שם לב לפרטים הכי קטנים, גם אצל ילדים, ואף מייחס להם חשיבות ומייקר אותם בכך שזוכרם לאורך שנים.
(הרב אהרון שאלתיאל, עורך "קול צופייך")
