כשלושה חודשים לפני תום השירות הצבאי שלי, הכרתי את רעייתי שתחיה. ניגשנו לקבל ברכה מהרב זצ"ל לנישואים. הרב הסתכל עלינו במבט חודר ופסק נחרצות: תתחתנו כמה שיותר מהר! שאלנו אותו למה כוונתו, והוא חזר ואמר: תתחתנו כמה שיותר מהר!
הסברנו לרב שהורינו לא יכולים לסייע לנו כלכלית, ואני בשירות קרבי שלא מאפשר יותר מדי גמישות. ובכל זאת הרב חזר ואמר: תתחתנו כמה שיותר מהר!
יצאנו מהרב קצת המומים, אך מצוותו חקוקה במוחנו. התיישבנו, פתחנו יומן וקבענו תאריך. כשבועיים לאחר מכן יצאתי לשבוע חופשה, ובשבוע זה, עם חסכון של כ-3,000 שקלים שחסכתי ממשכורתי הצבאית, סגרנו באופן פלאי את כל ענייני החתונה – אולם, תזמורת, צלם וכו'. כל בעל מקצוע ביקש מקדמה מצחיקה ביחס להוצאה המתוכננת.
אחרי מהלך זה הגיעה העת "להזמין" את ההורים לחתונה. כאשר ישבנו עם הורי רעייתי, ניסה אביה לשכנע אותנו לדחות את החתונה לתאריך מסוים שבו אמור להשתחרר לו חיסכון שבאמצעותו יוכל לעזור לנו. אנו מצדנו הודענו שיש לנו ברכה וציווי של הרב, ובע"ה נסתדר, ואכן כך היה. התחתנו בשמחה, וכמעט כל ההוצאות כוסו מהמתנות.
לאחר כמה חודשים חמי התאשפז עקב בעיה במעיים, מצבו הידרדר במהירות והוא נפטר, בדיוק ביום שבו נפתח לו החיסכון המיוחל! רק אז הבנו למה הרב כל כך זירז אותנו להתחתן מוקדם. כמה היה חשוב לו שחמי ז"ל ישמח בשמחת בתו.
(ירון וליאת גבאי, בית יתיר, הר חברון)
