סיפרה הרבנית: פעם אחת הייתי עם הרב זצ"ל בביקור בקהילות היהודיות בלוס-אנג'לס וקיבלנו מאחת הנשים החשובות בקהילה הזמנה לבקר בחנות שלה הנמצאת במרכז העיר. לא ידעתי שמדובר בחנות מפוארת עד שהגענו למרכז היוקרתי של לוס-אנג'לס, שם הייתה החנות. שם גם למדתי שזאת חנות אחת מתוך רשת גדולה של חנויות בגדי יוקרה השייכת לאותה אישה.
אחרי הביקור בחנות סיפרה לנו בעלת החנות על רשת החנויות שברשותה, ושאלתי אותה מה היא עושה בשבת. היא נאנחה ואמרה לי שהיא מאוד רוצה לסגור את החנויות בשבת, אבל חצי מהפדיון שלהם הוא דווקא בשבת. אם היא תאבד אותו – לא תהיה הצדקה כלכלית לחנויות והם יאלצו לסגור אותן. "אם תבטיחי לי שהפדיון לא ייפגע – אני סוגרת את כל רשת החנויות מייד. החל מהשבת הזאת", אמרה.
אמרתי לה שאני לא יכולה להבטיח לה דבר כזה, אבל נשאל את הרב האם הוא יכול להבטיח לה. הבעיה הייתה שבאותו היום היינו צריכים לטוס חזרה לישראל, והרב היה בכמה אירועים אחרים. כשאלו הסתיימו, הרב הגיע ישירות לשדה התעופה, ואני הגעתי לשם יחד אתה.
הגענו קצת מאוחר, המטוס כבר עמד להמריא, אבל אני ביקשתי מהרב שיברך את האישה שבאה במיוחד מהחנות לקבל ברכה. העובדים בשדה התעופה מיהרו אותנו ואמרו לנו שנפסיד את המטוס. אמרתי להם: לא נורא. מדובר פה בשמירת שבת של משפחה שלמה, של משפחות רבות שעובדות ברשת החנויות הללו. אז נפסיד כמה שעות. נפסיד מטוס, נטוס במטוס שלאחריו.
הרב התעכב בשדה התעופה על-מנת לדבר עם האישה. הוא שמע אותה והבטיח לה שמשמירת שבת לא נפגעים. הוא אמר לה שהיא לא תפסיד בנושא הכלכלי, וגם תרוויח רווחים גדולים בנושאים אחרים. בינתיים שמע מנהל "אל על" המקומי את הסיפור ועיכב את המראת המטוס, וכך יצא שגם אנחנו לא הפסדנו משמירת השבת.
האישה שמעה את הדברים וקיבלה אותם מייד בכובד ראש. היא קיבלה החלטה להתחיל לשמור שבת בעסק, והודיעה למאות העובדים שלה שהחל מהשבת הקרובה כל חנויות הרשת תהיינה סגורות בשבתות. חלק נכבד מהעובדים שלה היו יהודים, לחלק מהם זו בוודאי הייתה הצלה ואפשרות לחוות את השבת בחיק המשפחה ולא בחנויות.
שאלתי אחר כך את הרב כיצד הוא הבטיח לה הבטחה כזאת. זה הרי סיכון גדול. הוא חייך ואמר לי: "שבת היא מקור הברכה. אם היא תשמור על השבת – השבת תשמור על כל בני הבית שלה ובוודאי על העסקים. חכי ותראי!".
חיכיתי לראות מה יעלה בגורלה של אותה אישה ומה יהיה עם העסקים שלה. לא ידעתי מה הייתה הכוונה של הרב כשאמר "רווח גם בנושאים אחרים". עברו כמה חודשים והאישה הזאת באה לביקור בישראל. היא באה לבקר בביתנו, ומייד כשהיא נכנסה ראיתי שחל בה שינוי. פניה היו יותר מאירות, היא הייתה לבושה יותר בצניעות והייתה הרבה יותר שמחה. היא סיפרה לי בהתרגשות שהיא מכרה את רשת החנויות ופתחה רשת אחרת של חנויות במקום אחר. יש לה ברכה בעסקים מעל ומעבר, היא ממש מרגישה את יד ה' והרווחים שלה רק עלו.
היא סיפרה לי שאחרי שהיא נתנה את ההוראה לסגור את החנויות בשבת, בא אליה רואה החשבון שלה וניבא לה רק הפסדים. הוא אמר לה שההחלטה שלה תביא לסגירת כל רשת החנויות. "לא תעמדו בתחרות עם הרשתות האחרות", אמר לה. אך עכשיו גם הוא מודה שהחלטתה הייתה נכונה. "סוף-סוף, יש לי יום של נחת רוח, יום מנוחה אמיתי, זמן עם הילדים. שקט בנפש".
היא סיפרה לי שהשהות בחיק המשפחה עשתה להם משהו. הם התחילו לעשות קידוש בכל שבת. היא החלה להדליק נרות שבת. הילדים התחילו ללכת לבתי-ספר יהודיים והאווירה בבית ממש השתנתה. "לא הכרתי את בעלי", היא אמרה לי. "כל השבוע אני הייתי בעסק שלי והוא בעסק שלו. לא דיברנו בינינו כמעט, אלא רק על דברים טכניים, חשבונות ועסקים. שום דיבור של תוכן. עכשיו אנחנו מדברים בינינו על דברים חשובים באמת. עכשיו אני מרגישה שיש לי בעל".
אך עיקר השינוי ניכר במשפחה שלה אחרי כמה שנים. בעלה חזר בתשובה והמשיך בעולם העסקים שלו. גם היא הרחיבה את החנויות תוך כדי שמירת שבת גם בעסקים וגם בחייה האישים. הבית התמלא בתוכן. הבנים והבנות שלה נשלחו ללמוד במוסדות טובים בישראל. לאחר כמה שנים הם התחתנו והקימו בתים של תורה בישראל. הכול בזכות שמירת השבת.
(הרבנית צביה אליהו, אשת הרב)
