מאז ומתמיד חקרו הרבנים אחר יחוסם של פנוים ופנויות מעמדם האישי וכל הקשור בדיני עריות וחשש ממזרות, כדי שחלילה לא תצא תקלה על ידם והרי זה מעוות שלא יוכל לתקון…
מעשה ובא זוג לפני הרכב ביה"ד בנשיאות הרב ומבקשים אישור לנישואין… הרבנות המקומית מגמגמת בדבר והם נשלחו לביה"ד…
הרב מתקשר לרבנות לבדוק על שום מה ידרש ביה"ד לעמוד על רווקותם של המבקשים להינשא, ומגלה כי הבחור ניצול שואה שטוען שאיבד את משפחתו בשואה ואולם יש איזה קבצנית בת"א שכל פעם שעובר לידה אומרת לו אתה בני, והוא בורח ממנה. הנערה מצד שני אין לה כל קרובים בארץ וגם היא כל משפחתה נספתה בשואה…
עד שהרב מבקש לברר את הפרטים על שני בני הזוג נשמע קולה של הפחותה מאיזבל ( יען כי איזבל זכתה לידיה ורגליה משום ששמחה כלות, ובודאי שלא היו נשארים לה ידים ורגלים בשמחת נישואין אזרחיים),כשהיא קוראת תיגר על מעשה הרבנים בקשיים שהם מערימים על נערים ונערות בישראל המבקשים לבנות ביתם כדמו"י…
הרב הזמין לביה"ד את הקבצנית מת"א תוך שהוא חוקר אותה על עברה בשואה הנוראה הוא שואל על ילדים, יש לה בן, היא אומרת חי פה בארץ אבל כל פעם שהיא מתקרבת אליו הוא בורח ממנה, התדעי לזהותו שואל הרב, בודאי, היא עונה יש לו שומה גדולה באחד המקומות המכוסים שבגופו, וכלום בנות יש לך מוסיף הרב ושואל בת אחת היתה לי ואיני יודעת מה עלה בגורלה, האם תדעי לזהותה, בודאי ונתנה סימן היכר בגופה… האשה אומר הרב אינה משוגעת אלא שלהרויח לחמה עסקה בקבצנות…, ואחר השואה הנוראה הרי זה בבחינת הכרח בל יגונה…
הרב שולח את האיש החתן המיועד לבדיקה אצל רופא שמגלה את הסימן שנתנה האם הקבצנית ואת הנערה לבדוק את סימן ההיכר שנתנה האם הקבצנית אצל רופאה המגלה את הסימן שנתנה הקבצנית… השנים נתגלו כאח ואחות מתוך היחוס המשפחתי נתקרבו זה לזו… ועליו הוא אומר: תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז…
