על אף עיסוקיו הרבים והמענה האדיב והמיידי עד השעות הקטנות של הלילה, הרב זצ"ל היה מתפלל במנין עם הנץ החמה, בקיץ ובחורף. ואדרבה, אם הוא לא היה מגיע למנין הוותיקין הייתה זו סיבה לדאגה.
פעם גונב לאוזניי שהזמן המתאים ביותר "לתפוס" את הרב בלי הרבה המתנה זה בזמן שהוא מסיים את התפילה במנין הנץ החמה ויוצא לביתו. ואכן, פעם כשהייתי צריך לעצתו בדחיפות יצאתי מבעוד לילה מהשכונה לבית הכנסת שבמרכז הרוחני "היכל יעקב" שבנשיאותו וחיכיתי לסיום התפילה. שמחתי שהפעם לא אצטרך לחכות זמן רב כדי לשאול לעצתו אבל קצת התבדיתי. הרב ענה לשאלות של כ-18 שואלים שונים מרגע יציאתו מבית הכנסת ועד לכניסה לרכבו, כשכל אחד מהם קיבל תשומת לב ותשובה מהירה ופסקנית, וכל זאת 'על הבוקר', עוד לפני השעה 6!
כשראה הרב שלא יוכל להתפנות אלי לפני שיעלה לרכב, אמר לי לבוא אליו מיד לביתו וכך אכן עשיתי. בהגיעי לבית הרב, הכניס אותי והושיב אותי בסלון וכבר חיכו לו שם יותר מ-10 שאלות בהלכות נידה, שכידוע, גם בתחום זה היה בקי במיוחד.
לאחר מכן התפנה לשמוע אותי. דיברתי איתו כמה דקות אשר נקטעו מספר פעמים ע"י שיחות טלפון של אנשים הנזקקים לברכה כמוני, לעצה או לברכה מפיו, וכל זה עוד לפני 7 בבוקר! כאשר כל אחד זכה למענה ולמילה טובה. את שמותיהם של חלק מהזקוקים לברכה הרב אף רשם בדף ששם בכיסו, כדי להמשיך ולהתפלל עליהם גם במשך היום.
את כוס השתיה הראשון שלו היה הרב מקבל מאוחר יותר, לאחר שהיה מקבל עוד לא מעט אנשים, וכל זה כשגילו מעל 70.
בבוקר זה אכן לא "חסכתי" את זמן ההמתנה אבל זכיתי לשיעור מאלף על מסירות נפש לכל אחד, גדול כקטן, הזקוק לעזרתו והכל מתוך מאור פנים וסבלנות. וגם למדתי כמה אפשר להספיק עד השעה שבע בבוקר.
(הרב דוד שלם, מורה הוראה)
