אורי ברהום, נגר במקצועו, היה תלמיד של הרב כשהרב היה מורה בבית-ספר "מגן דוד", היה קשור אל הרב והשתתף בשיעורים שלו באופן קבוע במשך עשרות שנים.
אך טבעי הוא שכאשר רציתי להזמין ארונות למטבח, ביקשתי זאת ממנו והוא עשה את העבודה לשביעות רצוני. בסיומה ביקשתי ממנו לעשות לי שולחן למטבח באותו צבע. הוא אמר לי שהוא לא מתמחה בשולחנות מטבח, אבל הסכים לקחת מידות של השולחן המבוקש.
כעבור כמה ימים הוא הביא אלי שולחן כמו שביקשתי, וסיפר שהייה לו במחסן מדף עץ בדיוק במידות שהיינו צריכים. שנים ארוכות המדף עובר איתו ממחסן למחסן, והוא לא יודע מה לעשות איתו. כמה פעמים הוא חשב לזרוק אותו ולא עשה כן. הוא הרגיש שהוא לא יכול לזרוק אותו. כשהוא חיפש חתיכת עץ לשולחן – הוא מצא שהיא בדיוק במידות שביקשתי, והבין בדיעבד למה הוא לא זרק אותה שנים רבות.
אחרי יומיים התקשר אלי אורי הנגר בבהלה וסיפר לי כי בלילה בא אליו בחלום אדם אחד ואמר לו שהוא היה מגולגל בחתיכת העץ שהייתה לו בנגרייה שלושים שנה. הוא מודה לו שהוא לא זרק את העץ כל אותן שנים ועשה ממנה שולחן והביאו לבית הרב. אחרי עוד יומיים חזר אותו אדם שנית בחלום ואמר לו שהרב אליהו בירך על השולחן "ברכת המזון", ובזכות זה נשמתו מצאה את תיקונה השלם.
אורי ביקש ממני שאשאל את הרב האם אלה חלומות אמת, או "חלומות שווא ידברו". אני שמעתי את הסיפור הזה ונבהלתי. אמרתי לעצמי: יש לי שולחן שמגולגלת בו נשמה, מייד אני זורקת את השולחן מהבית. באתי אל הרב וסיפרתי לו מה שסיפר לי אורי. הרב צחק ואמר לי: "זהו, אחרי התיקון הנשמה עלתה למקומה. עכשיו זה שולחן כמו כל השולחנות. את לא צריכה לפחד בכלל".
(הרבנית צביה אליהו, אשת הרב)
