המקום הראשון שהגיע אליו משדה-התעופה היה ציונו של הרב בהר המנוחות
הבן חזר ארצה, והמקום הראשון שהגיע אליו משדה-התעופה היה ציונו של
הרב בהר המנוחות בירושלים. הוא הגיע לשם, געה בבכי תמרורים, ומאז רק הלך והתעלה.
היום, ברוך ה', הוא מקפיד על קלה כבחמורה, כיפתו יציבה על ראשו וציציותיו
מתבדרות ברוח.
לקנות עיתונים לכבוד שבת קודש
בראשית נישואינו ביקשתי מבעלי שכאשר יעשה קניות לשבת, יקנה מהמכולת
גם עיתונים, ממגוון עיתוני החול ה"מפארים" את הדוכן. בעלי הסביר לי
שלא נעים לו, עם הכיפה והזקן, לקנות עיתוני חול העוסקים בהבלי העולם הזה. אני
מצדי הסברתי שאין לי זמן לצאת, ואם הוא ממילא יוצא, תמיד הוא יכול להסביר
שהעיתונים הם עבורי…
לכל שאלה יש תשובה
אמרתי לו לכתוב את השאלות שלו על דף, לבוא לשיעור ולראות האם אחרי
השיעור יישארו לו שאלות או רק תשובות. חברי עשה כך, ובאמת אחרי השיעור הוא הוציא
את דף השאלות וראה שעל כל שאלותיו היו לו תשובות. זה היה מפליא.
מגדל הפיקוח בשדה התעופה
הרב פנה בשאלה למנהל שזה מכבר שאלו את השאלה: "נניח שטייס
שרואה מסלול פנוי מבקש לנחות בו, אך המשקיף היושב במקום גבוה זה מורה לו לנחות
במסלול אחר. האם יוכל הטייס לנחות בכל זאת במסלול שהוא רוצה?"
מעלת הקירוב לתורה ומצוות
פעם אחת הרב נכנס למקום שבו אנחנו עושים את ההרצאות. הוא הסתכל על
האולם, שהיה למעשה מרתף, ואמר לנו: זה מקום קטן, אתם צריכים מקום גדול פי אלף
מהמקום הזה!
יהדות בוערת ברמת-אביב
כאשר
הרב הגיע למקום, חיכה לו בפתח בית המדרש סטודנט, שהחל לנאץ ולגדף את הרב. הוא
כעס כל כך, עד שיצא לו קצף מהפה. בצעקותיו הוא דיבר סרה על הרב עובדיה
זצ"ל. כי חשב שמדובר בו. אמרו לו שזה לא הרב עובדיה, אז הוא החל לקלל את
הרב בקשי דורון שליט"א… בתגובה אמר הרב: שמעתי, אבל לא תיארתי לעצמי עד
כמה…
קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל
לא
נבהלתי מהקושי, וביחד עם לימודי הפסיכיאטריה הייתי לומד כל שבוע את דף פרשת
השבוע של הרב אליהו, תוך שאני מחפש במילונים פירוש של כל מילה ומילה ושואל את
חברי על משמעות הדברים שהרב היה אומר בשיעור שלו. כך למדתי על יהדות ועל גבורה.
על מאור פנים ועל אהבת ישראל. על חשיבותה של ארץ ישראל ועל הגאולה שאנחנו חיים
בה
חרדים לאמונה
ארוסתי
קיבלה כמובן את דבריו של הרב והתחתנו בשמחה. אבל כל ימי חיכיתי לשלב שבו אוכל
לקרב יהודים לאביהם שבשמים דרך הידע והתואר שלי בפיסיקה…