כל בוקר לאחר התפילה, בבית הכנסת, היה הרב זצ"ל מעניק ברכות ועצות להרבה אנשים ששיחרו לפתחו. חלקם היו שואלים שאלות הלכתיות, וחלקם היו באים לבקש ברכה עבור עניין מסוים. יום אחד עמדתי בסמוך אליו ושמעתי מישהו שבא לבקש ברכה, ונראה היה שהוא סובל ממחלה כלשהי.
הרב אמר לו משהו והוא ענה, ואז הרב הגיב ואמר בתמיהה: "תהילים לא עוזרים? לא יכול להיות, האשכנזים אומרים שתהילים זה כמו טילים". התמיהה של הרב הייתה כל כך גדולה וכנה והיא נחרתה בלבי חזק – לא יכול להיות שתהילים לא עוזרים. עברו מאז הרבה שנים, ובכל פעם שאני מתפלל אני שומע את המילים הללו מהדהדות באוזני.
הדבר מזכיר לי את הביטחון של התפילה שהיה אצל הרב. הביטחון של הקרבה לאלוקים. הביטחון של מי שהתפלל ונענה כל כך הרבה פעמים. הביטחון שהוא לימד אותנו בתמיהות הקטנות הללו. תמיהות על כך שלא יכול להיות שאנחנו מתפללים ולא נענים.
(דותן, בית-אל)
