יהודי זקן ירא שמים היה במשרד המשפטים, ובמסגרת עבודתו היה מחלק תה לבאי המשרד ולאורחים שנזדמנו לשם… והיה מנהגו של אותו זקן לקרוא בכל ליל שבת, תהילים לאור עששית שהיה מדליקה לצורך החמין או המיחם שעליה, ולאורה של העששית היה קורא תהילים כל ליל שבת, עד שנתחדשה לו לאותו זקן הלכה מפי מו"ר עט"ר בענין לא יקרא לאור… בא לו הזקן לפני רבינו וכמעט שעלו דמעות בעיניו, ושואל לרבנו על העששית שבביתו, האור שמאיר לו את כל השבוע בזכות התהילים שאומר בליל שבת… אסור אומר לו רבינו, אא"כ תציב שומר עליך… נרעש ונפחד מדברי הרב וחרד על קיום דברי חכמים הדליק הזקן את העששית מערב שבת והיה צופה באורה, רק תהילים ושאר ספרים נזהר שלא לקרוא לאורה… כמה נצטער הזקן על מאורות השבוע שנטלו מעיניו, והלוא על לימוד זה היה מתענג כל ימות השבוע…
בעינים שטופות דמע בא הזקן לפני רבנו ובקול בוכים אמר לפניו כבוד הרב הרי כל הטעם שנתנו חכמים שמא יטה ואני הרי כל השבוע קורא ומשתמש לאור החשמל ורק בשבת אני עושה שמוש בלמפא, היא העששית אם כן אין לך היכר גדול מזה ולא אבוא לידי הטיה… נענע לו רבינו בראשו כאומר דברים של טעם יש בדבריך, רואה אני את דבריך, ומעתה תוכל לקרוא לאור הנר….
