מסופר על עשיר גדול מאוד שרצה לתרום כסף רב לתלמידי חכמים, אלא שביקש לעשות זאת בדרך של השקעה בבנק והרווח ינתן לצדיק. הגיע אל הבבא סאלי זצ"ל והציע לו את ההצעה הבאה: "אפקיד עבורך שלושה מיליון פראנקים בבנק בתוכנית חסכון ותהנה אתה מרווחי הריבית מידי חודש".
מיד כשהלך העשיר, שלח הבבא סאלי את שמשו אל הגר"מ אליהו זצ"ל ובפיו שאלה האם מותר ליהנות מהריבית. אחר עיון בשאלה, השיב מו"ר הרב: "יש מקום להקל, אבל הבבא סאלי לא יסכים".
חזר השמש לבבא סאלי ואמר לו: "חכם מרדכי עיין באריכות ובסוף פסק: מותר".
"וחוץ מזה", שאל הבבא סאלי, "מה עוד אמר לך?"
אמר השמש: "הוא סיים ואמר שכבודו לא יסכים".
"אהה", אמר הבבא סאלי. "אכן כך, אין דעתי נוחה מזה".
למחרת, כשחזר העשיר אמר לו הבבא סאלי: "אני לא מסכים". העשיר התפלא והלך לשמשו לשאול אותו לסיבת הדבר. סיפר לו השמש שאמש היה אצל הרב מרדכי אליהו שפסק שמעיקר הדין אין בעיה, אבל הבבא סאלי לא יסכים. מיד לקח העשיר את כתובתו של הרב אליהו ונסע אליו. מיד כשנכנס לביתו שאל: "אתה חכם מרדכי? אתה, אתה, אתה תגיד לבבא סאלי מה לעשות?"
"אני?" השיבו הרב אליהו, "אני עפר ואפר תחת רגליו של הבבא סאלי!" או אז סיפר לרב אליהו שהוא העשיר שבא לבבא סאלי.
כשסיים, העמידו הרב אליהו במקומו: "אתה! אתה! אתה תגיד לבבא סאלי מה לעשות?"
העשיר נדהם. "אני עשיר", אמר בגאווה "אף אחד לא מדבר איתי ככה!"
אמר לו הרב: "גם אני עשיר". נרגע העשיר ושמע את עצת הרב.
חזר העשיר אל הבבא סאלי ונתן לו את הכסף, הפעם ללא תנאים.
"כבוד הרב יעשה בכסף כטוב בעיניו", אמר בענווה.
הביט בו הבבא סאלי כשחיוך בעיניו. "היית אצל חכם מרדכי, הא? לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי". לקח הבבא סאלי את הכסף ומייד חילקו לעניים.
