הייתי עצוב מאוד, מלא תלונות כלפי כולם, עד שהגעתי למצב שלא הייתה לי כל שמחה בלב. רק מרירות. כך חייתי עד היום שבו חליתי בכבד. אני לא יודע אם המחלה הגיעה בגלל המרירות, או שהמרירות רק התגברה בעקבות המחלה. בכל מקרה קיבלתי מחלה סופנית והמרירות שלי הרקיעה שחקים.
הרופאים בישרו לי שנותרו לי מספר ימים לחיות, וההודעה הזאת הבהירה לי פתאום עד כמה אני רוצה לחיות. חיפשתי כל דרך להתגבר על מחלתי עד שקיבלתי עצה ללכת לקבל ברכה מהרב מרדכי אליהו זצ"ל, כי רק ברכה ממנו יכולה לעזור לי.
בערב פורים הביא אותי הרב אברהם בן חמו אל הרב אליהו, והרב שאל אותי מה אני רוצה. אמרתי לו: לחיות. סיפרתי לרב שהרופאים אמרו לי שיש לי רק עוד מספר ימים לחיות, ואני לא רוצה למות. הרב, אמרתי לפניו בתחינה, זה לא צודק. חזרתי בתשובה וה' עושה לי כל כך רע. תעשה משהו כדי שאחיה.
אמר לי הרב: האם תעשה את מה שאומר לך?
אמרתי לו: בוודאי.
הרב חזר ושאל: האם אתה בטוח שתעשה כל מה שאומר לך?
אמרתי לו: אני רוצה לחיות ומוכן לעשות הכול, כולל הכול.
אמר לי: ואם זה יהיה קשה במיוחד?
אמרתי לו: הכול.
אז אמר לי הרב: ספר לי אילו טובות ה' עשה לך בחיים.
אמרתי לו: לא עשה לי כלום.
שאל אותי הרב: חזרת בתשובה? אמרתי לו: כן. יש לך אישה וילדים? אמרתי לו: כן. אתה רואה ושומע והולך? אמרתי לו: כן.
אמר לי הרב: יש לך על מה להודות. תודה לה' על כל הטובות שהוא עושה לך והכול יעבור כלא היה. שאלתי: מה בדיוק אני צריך לעשות? פירט לי הרב: תתחיל להודות לה'. תתחיל לשיר לה'. תתחיל לרקוד לה' יתברך.
איפה? מתי? לא הבנתי.
כאן ועכשיו, הפתיע אותי הרב.
באותה שעה לא יכולתי לדמיין שאני יכול לעשות את הדברים הללו. אבל למזלי היה שם מישהו מהלשכה של הרב, אדם גבוה וחסון. הרב סימן לו והוא הרים אותי מהכיסא, צחק ואמר לי: תרקוד, חביבי. הרב אמר לך תשמח, תרקוד ותחיה. אז קדימה! וכך הוא התחיל לשיר ולרקוד איתי בחדרו של הרב.
יופי, אמר לי הרב, תמשיך כך. כל היום תשיר ותרקוד ותודה לה' יתברך, והכול יעבור.
כיוון שקיבלתי על עצמי לעשות כל מה שהרב יאמר, כך אכן עשיתי. כל יום שרתי, כל יום רקדתי, כל יום חשבתי מחשבות טובות. זה לא היה קל. הייתי צריך להוציא את כל המרירות שבתוכי. להפוך את כל המחשבות שלי ממחשבות שליליות למחשבות חיוביות.
אבל לא הייתה לי ברירה. אם לא הייתי עושה את זה – הייתי מת. גם כך לא כל כך הבנתי איך המחשבות הללו והריקודים הללו יחזירו אותי לחיים. הרי במילא נותרו לי רק עוד כמה ימים לחיות. אבל הבטחתי לרב שאני ארקוד ואשמח, ולכן שרתי ורקדתי לה' יתברך כל יום.
כעבור יומיים התקשרו אלי מבית החולים ובירכו אותי בברכת מזל טוב. הם בישרו לי שמצאו עבורי כבד להשתלה, וביקשו שאגיע במהירות לבית החולים. זה היה מבחינתי חבל הצלה. פתאום אני לא הולך למות באופן ודאי אלא יש לי סיכוי להינצל.
מעולם לא הייתי אדם טיפש, והבנתי שהכול זה כתוצאה ממה שאמר לי הרב אליהו. ראיתי איך השמחה הצילה לי את החיים.
מאז עברו כבר 14 שנה, ועד היום אני מקפיד כל יום לחשוב טוב, לשיר ולרקוד לה' יתברך כמו שהבטחתי לרב. בזכות הרב חזרתי לחיים. ובנוסף להשתלת הכבד אותה ביצעו הרופאים זכיתי גם להשתיל בתוכי שמחה, באמצעות הרב זצ"ל שלא ויתר גם לאדם מריר כמוני.
