סיפר הרב מרדכי אליהו זצ"ל: היה לי בבית הדין הרבני הגדול משפט שהתחיל עוד בזמן מרן הרב קוק זצוק"ל. אדם קנה קבר בהר הזיתים בחלקה של האשכנזים והיה מסוכסך עם אשתו. אחרי שקנה את הקבר עשה תנאי עם חברה קדישא שלא יקברו את אשתו לידו.
האישה שראתה כך שינתה את שמה לשם אחר וקנתה מחברה קדישא את הקבר שליד בעלה. כאשר בעלה גילה מה שעשתה הוא הגיש תביעה לבית הדין הגדול נגד החברה קדישא שמכרו לאשתו קבר לידו למרות התנאי שלו. התיק הגיע אלי ושאלתי את האישה מדוע היא רוצה להיקבר דווקא על ידו, שתיקבר במקום אחר. השיבה האישה: אדוני הרב חושב שאני אשתוק לו? הוא עשה לי צרות בחיים שלי, אני אעשה לו צרות במיתה שלו, אני אשב על ידו.
הבנתי את הראש שלה, וחשבתי איך לענות לה באופן שתיפתר הבעיה, על כן אמרתי לה: אם את קבורה לידו, הוא ימשיך לעשות לך צרות כמו שעשה לך צרות כשהיית נשואה לו, ודעי כי אם את נקברת לידו לא תוכלי להיפטר מהצרות שלו לעולם. לנצח הוא יעשה לך צרות בעולם העליון.
לא! צעקה האישה. אני לא רוצה צרות ממנו לנצח. לא רוצה להיקבר לידו. וכך נפתרה הבעיה.
