סיפר פעם הרב שמואל אליהו שליט"א, בנו של מו"ר הרב: פעם אחת שאלו תלמידים את מו"ר אביו על מראות דמים, והוא היה פוסק להם ומראה להם את ההלכה. באחת הפעמים הביאו לו דם של פצע מהרגל ורצו לראות מה הרב יפסוק להם. הרב אליהו הסתכל על הכתם, ואמר להם: מישהו מכם פצע את הרגל שלו וזה הדם של הכתם הזה.
כולם התפלאו על הקביעה שזהו לא דם נידה, ועוד יותר על הקביעה שזה דווקא פצע מהרגל, אולי הוא ממקום אחר? אותו התלמיד שפצע את הרגל שלו מיד הרים את המכנס כדי להראות לרב את הפצע. אחרי שהתלמידים הלכו שאלתי אותו: מי אמר לך שזה פצע מהרגל?
אמר לי כי בכל פעם ששואלים אותו שאלה הלכתית אמיתית, מיד יש סייעתא דשמייא לפסוק את ההלכה על אמת. אך כשהשאלה לא אמיתית אין סייעתא דשמיא. כשהם הביאו את הכתם הזה הרגשתי שאין פה שום סייעתא דשמיא. הבנתי שהם הביאו לי דם שאינו דם נדה.
אמרתי לעצמי, הדם הזה הוא דם טרי, זה בוודאי מאחד התלמידים שנמצאים פה. הסתכלתי על הידים שלהם ולא ראיתי שום פצע, אם כן, זה בוודאי מהרגל. לכן אמרתי להם שזהו דם מהרגל.
