בכל יום שישי אחר הצהרים היה מו"ר אבי זצ"ל הכ"מ עוזב את הבית למטרה לא ידועה. אף אחד מבני הבית לא ידע את סיבת היעדרו, והדבר עורר סקרנות בקרב כולם, וכך גם אצלי. כשהייתי בן שבע גמרתי אומר בלבי שביום שישי הקרוב אלך אחרי אבי, מבלי שיראה, ואבדוק את סיבת היעדרו, ואכן כך עשיתי.
ביום שישי הצטרפתי אל אבי, בלי ידיעתו, ליציאתו הקבועה לפני השבת. הלך אבי ברחובות ירושלים, חצה את רחוב יפו, ונכנס לבניין. אף אני נכנסתי אחריו אל הבניין, והמשכתי במשימה שנטלתי על עצמי, וכך ראיתי: התכסה הרב בבגדי לבן, לבש מגפיים ונכנס למקום שנכנס. עקבתי אחריו פנימה אל החדר, לא ראיתי דבר פרט למיטה, ואשר עליה מכוסה סדין לבן.
בשלב זה נתפסתי על ידי אבי, ששאל אותי למעשיי, והוציא אותי אל מחוץ לחדר. כשיצא מהחדר, שאלתיו למעשיו ואמר לי: יהודים רבים מתים סמוך לכניסת השבת, ואין מי שיעשה להם 'טהרה', את זאת אני עושה.
רק אחרי זמן הבנתי שהרב עסק בטהרתם כדי שיוכלו להקבר עוד באותו יום.
(ר' שלומי בן אליהו, בן הרב)
