סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק רביעי

לאן נעלם הגידול?

 הרופאים עמדו נדהמים והשוו את הצילומים הללו לצילומים משבועיים קודם ולא הבינו לאן נעלם הגידול. חברי הטוב, אמנון, שהיה שם באותו המעמד, הבין באותה שעה מה גדול כוחה של תפילת צדיקים. 

אשתו של חברי אמנון הייתה חולה במחלה הקשה, והרופאים בארצות-הברית אמרו לה שהם צריכים לבצע אצלה כריתה שהיא מסוכנת ולא נעימה. אמנון ידע שהרב מרדכי אליהו זצ"ל עתיד לערוך את החופה של הבן שלי, וביקש ממני שאבקש מהרב ברכה בשביל אשתו.

בעת שהרב כתב את הכתובה, באה האישה החולה לבקש מהרב ברכה, והרב בירך אותה . כעבור שבוע היא הלכה להמשך בדיקות, והנה כל התוצאות היו חיוביות. כל הגוש הסרטני הממאיר נעלם, ובצילומים לא נראה כלום. הרופאים עמדו נדהמים והשוו את הצילומים הללו לצילומים משבועיים קודם ולא הבינו לאן נעלם הגידול. חברי הטוב, אמנון, שהיה שם באותו המעמד, הבין באותה שעה מה גדול כוחה של תפילת צדיקים.

(יצחק עובדיה, ניו-יורק)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

סיפרה מירב עמור, בת הרב זצ"ל: בליל פורים אחד, הבית היה מלא מפה לפה, כיאה לליל פורים בבית הרב. היו גם הרבה תלמידים מהכולל של הרב שבאו להתבסם מתורתו, ואחד מהם היה צריך ברכה מיוחדת...
 החזרתי את הבדיקה לבעל של אותה אישה ואמרתי לו: "טהור", כי כך אמר הרב, וציפיתי לראות מה יקרה כעת. 
 לפתע נשמע השופט קורא למזכירו ואומר כי הוא חש בראשו והוא זקוק לכדור להשקיט את כאביו... 
 כשהייתה אמי הרבנית שתחיה בשמירת הריון ולא הייתה יכולה לזוז מהמיטה, מו"ר אבא תלה לה מראות גדולות מהמיטה המשקיפות לחלון, על מנת שתוכל לראות את הרחוב ולא תפסיד את השלג. 
 הרב זצ"ל הודה לי בחביבות רבה על כל עמלי בהוצאת ספרו, "שו"ת הרב הראשי", בירך אותי ואת בני ביתי לשנה החדשה. 
 כאשר שאלנו את הרב יהודה מוצפי, משמש הרב, מדוע נאלצנו לצאת, התברר לנו כי אל הרב הגיע הרב יצחק כדורי זצ"ל, כיוון שמיד בצאת החג צריך הרב כדורי לנסוע לחו"ל והוא אף פעם לא נוסע...
 תעשי, תצליחי, ותמצאי חן וחסד בעיני רואייך ושומעייך!" ומאז, בכל פעם שהייתה לי הופעה גדולה או חשובה, קיבלתי מהרב את הברכה הנ"ל, ואני מרגישה בזה שליחות אישית וצוואה אישית מהרב. 
 קרא לו הרב יצחק ניסים ז"ל, שהיה הרב הראשי לישראל, ואמר לו: דע לך כי אתה היית צריך להיות הראשון מכולם, לקבל ציון א"א. 
 בזכות השנים בהן עבדתי ופרנסתי אותו ואפשרתי לו ללמוד וללמד תורה. בזכות השנים בהן גידלתי ילדים בתנאים קשים. 
 וכך נשאר רבנו יוסף חיים לשמוע את דברי הסיום של אביו של מרן הראש"ל, עד שאמר עליו: "נשמה כזו, מזה זמן רב לא ירדה לעולם". 
 הרב נכנס לאחד החדרים וחוזר אלי ובידו חבילה עטופה בנייר לבן, ואומר לי: 'זה בשבילך מהמצות שלנו'! 
 פתחתי באקראי את אחד הכרכים מסדרת "אביהם של ישראל" וכותרת הסיפור הייתה "תביעה לפשרה". ידעתי שזה הכיוון.