פעם אחת ראה אחד העשירים את מורנו ורבנו זצ"ל מוכר את התורמסין הללו ושאל אותו: מדוע אתה מוכר תורמסין – לך ללמוד תורה. השיב לו הילד: אמי צריכה את הכסף לפרנסת בני הבית. התנה איתו העשיר בטוב לבו: אם תלמד כך וכך משניות בעל פה אתן לך את כל הכסף שאתה יכול להרוויח במכירת התורמסין. תן לי את התורמסין ואני אתן לך את ערכם.
הסכים הילד, נתן לעשיר את התורמסין והתחיל ללמוד את המשניות שסיכם עמו. בסוף היום בא אותו עשיר לבחון את הילד אם יודע הוא את המשניות בעל פה, ומצאו שידע את כולם. אחר כך התחיל לשאול אותו שאלות על פירושן של אותן משניות ולא ידע. אמר לו: הפסדת את כספך.
יצא מורנו הרב מאותו החדר ומצא את עצמו בלי התורמסין – ובלי הכסף. מה יביא לאמו? מה יהיה על פרנסת אחיו? מנין יהיה אוכל לבני הבית? התחיל לבכות. ראה אותו אחד מחכמי הישיבה, רבי אפריים הכהן זצ"ל, שהוא בוכה ושאל אותו: למה תבכה? והילד לא יכול היה לענות לו מרוב בכי, רק הצביע בידו על החדר בו ישב העשיר. הלך החכם לחדר וראה את העשיר. שאל אותו מה היה המעשה והלה סיפר לו. אמר החכם לעשיר: אם כבודו בחן את הילד על פירוש המשניות בודאי אתה יודע בעצמך את פירושן. אמר העשיר: כן. שאל אותו החכם כמה שאלות בפירוש אותן משניות והעשיר עמד ולא ידע להשיב. אמר לו החכם: ראה כי גם אתה לא יודע את פירוש המשניות על אמיתותן. שתק העשיר. אמר לו החכם: ואיפה מה שכתוב בתורה: "וכל אלמנה ויתום לא תענון"? מה יהיה על הדמעות של היתום הזה?
ידע העשיר שטעה ואמר: חטאתי, עויתי, פשעתי. אמר לו החכם: לא די שהודית בטעות, אתה צריך לשלם עליה. עליך יהיה הילד היתום הזה. תן לו בכל יום את הפרוטות שהיה מרויח כדי שלא יצטרך להסתובב ברחובות ולמכור תורמסין, כך הוא יוכל ללמוד ולהתגדל בתורה.
