סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק רביעי

עמו אנוכי בצרה

 אמונה באלוקים ואמונת חכמים. אמונה מוחשית בקשר שביניהם, בין אלוקים לאדם. 

לפני כעשר שנים גילו אצל הבת שלנו גידול חשוד מאוד בלסת. היא הייתה אז בת שלוש, והרופאים שבדקו אותה בבית החולים היו מאוד מודאגים. פנינו לרב פירר, והוא הפנה אותנו למי שנחשב כמומחה עולמי בתחום הזה, פרופסור טייכר, מנהל מחלקת פה ולסת ב"תל-השומר".

הפרופסור ניתח את הילדה לשם הוצאת ביופסיה לבדיקת הגידול ושלח את הבדיקות לכמה מעבדות בחו"ל. הוא סיפר לנו שהוא מאוד מודאג, ואמר לנו להיות מוכנים לגרוע מכל. הרגשנו מאוד אומללים. למי נפנה? התפללנו מעומק הלב והלכנו לרב מרדכי אליהו זצ"ל לקבל ברכה לרפואת הילדה. זה היה בבוקר, בשעות הקבלה. הרב הסתכל עלי ארוכות ושאל מה שם הילדה. אמרתי לו את שמה, והוא אמר לי: הכול בסדר!

סיפרתי לו כל מה שהרופאים אומרים. והוא רק חזר ואמר לי: אל תדאג. הכול בסדר!

יצאתי החוצה עם המבט המחזק של הרב אתי. כאילו אומר: "אני אתך!". יצאתי מאוד מעודד ממנו, אך עדיין מודאג מהמילים של הרופאים שאמרו לנו להתכונן לגרוע מכל. האמת היא שגם הם היו בצער. לראות ילדה קטנה כל כך עם סיכון כזה גדול, זה מדכא גם את הקשוח שברופאים.

ביום שבו היינו צריכים לקבל את התשובה באתי שנית אל הרב אליהו, בערך ב-08:00 בבוקר. הרב הסתכל עלי באותו מבט ואמר לי: "כבר היית פה, אמרתי לך שהכול בסדר". התפלאתי איך הוא זכר אותי אחרי שבמשך שבוע עוברים אצלו בוודאי מאות או אלפי בני אדם. אבל הוא זכר. שאלתי אותו: האם לעשות משהו?

הוא אמר לי: תעשה כפרות כמו שעושים בערב יום-כיפור. קחו תרנגול לבן תסובבו לה מעל הראש ותגידו: "זו חליפתך, תמורתך, כפרתך. זה העוף ילך לשחיטה, ותכנסי את לחיים טובים ולשלום". כך תעשו שלוש פעמים ותיקחו את העוף לשוחט.

עשינו מה שהרב אמר, ומשם הלכנו לפרופסור טייכר ב"תל-השומר" לשמוע בחיל וברעדה את התוצאות שהיו צריכות להגיע מחו"ל.

הפרופסור אמר לנו מייד שהכול בסדר עם הבת שלנו, והוסיף וסיפר כי מה שקרה לו עם התוצאות של בתנו, לא קרה לו בכל השנים הרבות שבהן הוא מנהל מחלקה ב"תל-השומר". הוא לא זכר סיפור כזה גם אצל חבריו הרופאים.

ב-09:00 בבוקר הוא קיבל בפקס תוצאות בדיקה על השם של הילדה, גרועות בתכלית, הגרוע מכל. "מאוד הייתי בצער בשבילכם. לא ידעתי איך אבשר לכם את הבשורה המרה הזאת". אחרי שעתיים הוא קיבל הודעה בהולה מהמעבדה בארצות-הברית, שההודעה הראשונה הייתה טעות. הילדה בריאה והגידול לא מסוכן.

זה דבר נדיר ביותר, כי המעבדות הללו הן מאוד מדויקות, טעויות בדברים האלה הן טעויות שקשורות בחיים ומוות וזה דבר מאוד נדיר. הם מאוד נזהרים בזיהויים, וגם הם עצמם לא זוכרים שקרתה להם תקלה כזאת אי-פעם. בכל מקרה, הגידול הזה התגלה כגידול פשוט שניתן להסירו בניתוח, ואת הניתוח הזה עשינו אחרי יומיים בהצלחה. מיותר לספר לכם שהשינוי בהודעה הייתה בדיוק בשעות שבהן עשינו את הכפרות עם העופות שהרב אליהו אמר לנו לעשות.

כל המסמכים הרפואיים של הילדה שמורים אצלנו. גם ההערכות הפסימיות הראשוניות וגם התוצאות המשמחות האחרונות. אין ספק, הרגשנו את הקרבה שבין אלוקים לאדם. כשהבת שלי הייתה צריכה לספר בבית הספר סיפור שורשים, היא סיפרה את הסיפור הזה. זה בשבילה הסיפור המרכזי של החיים. בשבילנו זה סיפור של אמונה. אמונה באלוקים ואמונת חכמים. אמונה מוחשית בקשר שביניהם, בין אלוקים לאדם.

(הרב איתן שנרב, גרעין תורני לוד)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 בתחילה חשבתי שהרב מחפש דבר מה להראות לי על-מנת לאשר את דברי, אך כשהרב המשיך לבהות בקיר הבנתי שהרב מסמן לי שכשמדובר בלשון הרע, אני יכול "לדבר אל הקירות" אבל הוא לא רוצה לשמוע. 
הפליא אותנו מאוד הביטחון של הרב ונקיבת התאריך של שמחת תורה. זה לא היה נוסח רגיל של ברכה, זה היה נוסח של ברכה עם ביטחון. זה התאריך שבו תבושרו בשורות טובות. וכך זה קרה!
היא הסתכלה אל הרב ואמרה: "ופתאום אתה באת, פנית אליי ואמרת לי: 'אם תשמרי על צניעות, כיסוי ראש וכל מה שנצרך לאישה, את יכולה לרדת חזרה לעולם הזה. את מקבלת על עצמך?' ואני אמרתי לרב...
 מו"ר הרב זצ"ל, מתוקף מעמדו כראשון לציון וכגדול דור, היה נתקל מדי יום במאות אנשים המבקשים עצתו -בקבלת הקהל, בביתו, בדרך לבית הכנסת, בשיחות טלפון או בתוך ערימת הפקסים הבלתי נגמרת שהיתה נערמת מדי יום...
 כן, כן, זה שהעלה את עצמותיו של הרב חיד"א בשליחות של הרב יצחק ניסים ז"ל. וזה המקום שנקנה בגלל אותו סיפור של העלאת העצמות. 
 אל תדאג, אני אהיה שם בשבילה. וכך זכינו ללידה בהשגחה רפואית בזכות הענווה והגדולה של הרב אליהו זצוק"ל. 
 אותו יהודי מספר כי הוא עשה כעצת הרב ובאמת הפסיק לעשן לגמרי עד עצם היום הזה. 
כ. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ פָּחוֹת מִל' יוֹם סָמוּךְ לְסוֹף שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְלֹא קָבַע לוֹ זְמַן לְפֵרָעוֹן – נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים אִם הַשְּׁבִיעִית מַשְׁמָטָתוֹ.
 יכעס?" ענה לי הרב, "תראי, ביום שני אינני נוהג לענות לטלפון, כיוון שאני מכין את השיעור לערב. 
תתייעצו אִתם", אמר הרב, ולחש איזו תפילה. אחר כך סיים באמירת "ברכה והצלחה"
 לאחר שהרב סיים את החופה, בערך חצי שעה אחרי שהגענו, ראיתי את האח של החתן מגיע. הוא סיפר לי שהיתה תאונה בשער הגיא והם נתקעו חצי שעה בפקק. 
 ידעתי שהכול היה כדי לתת לי הרגשה טובה. והוא היה עושה זאת פעמים רבות.