ביום שמרן הרב אליהו זצ"ל הפסיק את כהונתו כרב ראשי לישראל, הוא עשה מסיבת הודיה, "ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום את הקודש", כמו כהן גדול שעושה מסיבה שיוצא מקודש הקדשים.
באותו מעמד סיפרו הרבה שבחים על מרן הרב והוא היה כל הזמן מחייך. אחרי שבירכו כל המברכים, מרן הרב סיפר סיפור: אתם יודעים שיש כאלה שקוראים לי "מרדכי אליהו" ויש קוראים לי בשם "מרדכי בן אליהו". בספר טלפונים אני מופיע בשם השני. אבל ביום יום כולם קוראים לי בשם הראשון.
יש יהודי שעובד בבית דפוס בירושלים שקוראים לו מרדכי אליהו. כשאנשים פותחים את ספר הטלפונים הם מוצאים אותו, ופעם אחת פגשתי אותו והוא סיפר לי שיש לו חיים מאוד קשים. אנשים מתקשרים אליו ושואלים שאלות, והוא אומר להם: "אני לא רב, אני רק אדם פשוט". והם אומרים לו: "אנחנו יודעים שכבודו עניו, בבקשה תענה לנו על השאלה". והדפס הזה מסביר להם שהוא באמת לא הרב, ולוקח להם זמן להבין את זה.
אמר לו הרב: אם כן, תעשה לעצמך מספר חסוי. "חס ושלום" ענה אותו יהודי, "אני בסופו של דבר נותן להם את המספר שלך, וזו זכות גדולה בשבילי לעזור לאנשים לקבל תשובה הלכתית מסודרת".
סיים הרב: כשאתם סיפרתם את כל השבחים אמרתי בליבי, הרי אני יודע שהשבחים שאמרתם הם מוגזמים. חשבתי בליבי למה לי להעיר לכם, בוודאי אתם מתכוונים על מרדכי אליהו השני.
